#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רז. האם חוששים שגם מה שכתב לה את השטר הוא לגלויי זוזי? 	"רשב""ם (ד""ה א""ל) כתב שאין חוששים, דכל כך לא מסיק איניש אדעתיה. והתוס' (ד""ה דל) כתבו שאם כתב שטר תחילה ואח""כ נתנה דמים חוששים, ואם נתנה דמים ואח""כ כתב שטר אין חוששים <sup>קיד</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קיד.  וביאר הרשב""א דכיון שכבר קיבל המעות אם כוונתו לגלויי זוזי לא היה צריך לכתוב שטר .</span>"	בבא בתרא נא. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רח. תניא כתב לו על החרס וכו'. כיצד מועילה חתימה על דבר שיכול להזדייף? 	"כתבו התוס' (ד""ה כתב) שר""ת תירץ דאתי כר""א דאמר עדי מסירה כרתי. ועי""ל דמיירי בכתב ידו וזה אינו יכול להזדייף שהיה ניכר שאין זה כתב ידו, [ואתיא אף לר""מ[ <sup>קטו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קטו.  והרשב""א תירץ עוד בחוקק על החרס.</span>"	בבא בתרא תוס' נא.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רט. רב אשי אמר במתנה בקש ליתנה לו ולמה כתב לו בלשון מכר כדי ליפות כחו. איזה שטר כתב, מה כתב בו ומדוע? 	"לרשב""ם מיירי בשטר מתנה, וכתב לו בשטר שדי מכורה לך וגם נתונה תהיה לך, הרי זו מכורה להיות אחריותה על הנותן כדין מוכר, וגם נתונה היא ולית בה משום דינא דבר מצרא. לר""ת(בתוד""ה ולמה) ג""כ מיירי בשטר מתנה ומיירי שכתב בו שדי<br>מכורה או שכתב בו שדי נתונה, ואם כתב מכורה קיבל עליו אחריות על המתנה ואם כתב שדי נתונה לא יהא בה דינא דבר מצרא.<br>ועי""ל ששני שטרות כותב לו בחד לשון מכירה ובחד לשון נתינה ואם יצטרך לדינא דבר מצרא יראה של נתינה ולא של מכירה ואם צריך לאחריות יראה של מכירה. ועי""ל שכתב מכירה ונתינה בשטר אחד ויפה כוחו במה שכתב לשון מתנה שנותן את כל המפורט לקמן עא,א. ועי""ל דנפק""מ מה שכתב בלשון מתנה שא""צ ליתן דמים <sup>קטז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קטז.  והרשב""א פירש דבמתנה ביקש שקונה עד שלא נתן דמים, היינו ליתנה לו אמוכר שדהו מפני רעתה טעמא דדעת המוכר ליתנה לו בלשון קאי, כלומר, מוכר שדהו מפני רעתה מתנה כדי למהר הקנאתו ושלא יוכל הלוקח לחזור בו, ולמה כתב לו בלשון מכר כדי לייפות את כוחו מפני האחריות, ואי נמי שאין הלוקח מתפייס שיתן דמים ויצא עליו שם שקיבלה במתנה.</span>"	בבא בתרא נא. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רי. המוכר שדה לאשתו מה הדין ומדוע? 	"לרב נחמן קנתה דלא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי. לרב ולרב הונא בר אבין קנתה והבעל אוכל פירות ופרשב""ם דלא גרע מנכסים שנפלו לה בירושה. לרבי יוחנן, לרבי אלעזר, לרב חסדא, לרבי אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור קנתה ואין הבעל אוכל פירות דבמתנה ביקש ליתן לה. לשיטת ר""י (בתוד""ה בכם) סברו שהמוכר לאשתו לא קנתה דלגלויי זוזי הוא דבעי, אבל אמרינן דל זוזי מהכא ותקנה בשטר, ומה שקונה בשטר אינו אלא מתנה כיון דלא קנתה בזוזי. לשיטת ר""ת הבעל כתב בלשון מכר כדי שיאכל את הפירות ומה שאמרו שבמתנה ביקש ליתן לה הוא לענין שתקנה את כל המפורט לקמן עא,א. ועוד פירשו בדעת ר""ת דמה שאמרו במתנה ביקש ליתן לה הוא, דאפי' למ""ד שבמוכר לאשתו קנתה ולא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי, לא קנתה אלא משום שבמתנה נתן לה דהא אין כאן מכר שלא נתנה לו כלום שהדמים הם שלו בלאו הכי. לרבא הלכתא שבמעות טמונים לא קנתה דלגלויי זוזי הוא דבעי. במעות שאינן טמונים קנתה והבעל אוכל פירות, דליכא גלויי זוזי שהרי גלויין."	בבא בתרא נא. - נא: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ריא. באלו דברים 1) לכו""ע לא שייך בהם גלויי זוזי 2) לכו""ע שייך בהם לגלויי זוזי 3) מחלוקת? "	"1) בשטר מתנה. וכתבו התוס' (ד""ה הא) דה""ה בשטר הודאה. במעות שאינן טמונות.<br>2) לווה מן העבד ושחררו או מן האשה וגרשה. וכתבו התוס' (ד""ה לוה) שה""ה אם לא שחררו ולא גרשה. עוד כתבו התוס' (ד""ה קבל) דמיירי דוקא במעות טמונות. אבל שאין טמונות חייב לפורעם.<br>3) המוכר שדה לאשתו."	בבא בתרא נא.- נא: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ריב. ההוא שכיב מרע שכתב גט לאשתו סמוך לכניסת השבת ופסק רבא שיקנה לה מקום הגט והקשה לו רב עיליש מה שקנתה אשה קנה בעלה. 1) מה הקושיא הרי במתנה אין הבעל אוכל פירות וא""כ לא קנה בעלה 2) מדוע לא קנתה את הגט כמו שקונים במקום שכור? "	"1) כתבו התוס' (ד""ה במתנה) שר""ת תירץ שאין תלוי באכילת פירות למיקרי חצרה, דהא רבא סבר כר""ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואפילו יש לבעל פירות אינו מפקיע כח האשה שהגוף שלה ומתגרשת שפיר, אלא בהא תליא מילתא דלא מיקרי חצרה לענין זכיה אלא כשמוכרת ונותנת וקיים, הלכך כשנותן לה הבעל אע""ג דאין אוכל פירות כיון שאם מכרה ונתנה אינו קיים לא מיקרי חצרה.<br>ור""י תירץ דאפי' תלויה הזכיה בפירות מ""מ הקשו שם טוב משום שלא היה הבעל נותן לה מקום הגט אלא משאיל, ודוקא במתנה הוא דקאמר דקנתה ואין הבעל אוכל פירות. ועוד תירץ ר""י דהא דאמר הכא במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות היינו דוקא שאינו אוכלם, אבל כנכסי מלוג הם אותם הפירות וילקח בהם קרקע ויאכל הפירות וא""כ אינו מסולק לגמרי מהחצר ואינה מתגרשת בה.<br>2) ר""ת תירץ שגדול קנינו של שוכר מקנינה של האשה, שאפי' מת השוכר בתוך הזמן המקום מושכר ליורשיו עד הזמן משא""כ באשה שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות <sup>קיז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קיז.  והרא""ש תירץ דגרע מחצר שאולה ושכורה שאין הבעל נמנע למשטח בה פירי ולאוקמי בה חיותא מלעשו ת כל תשמישתו במקום זה, ואין האשה מקפדת בכך.</span>"	בבא בתרא תוס' נא:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ריג. למי יחזיר ומדוע כשקיבל מהאשה 1) והבעל אומר שהם שלו 2) ומתה, כשניתן לה ע""מ שאין לבעלה רשות בהם 3) נתגרשה ומתה? "	"1) כתבו התוס' (ד""ה קיבל) שינתן לאשה מדקאמר בברייתא ינתן לאשה, ומשום שאין לנו להחזיקה בגונבת.<br>2) כתב הרשב""ם (ד""ה יחזיר) שיחזיר לבעלה דכיון שמתה יורשה בעלה, וממה נפשך הרי הוא של בעלה.<br>3) כתב הרשב""ם שיחזיר ליורשיה ולא לבעלה, דמשנתגרשה אין הבעל יורשה."	בבא בתרא נא: ותוס'		
